קלפים טיפוליים: אנשים

מבנה ערכת קלפי אנשים:

ערכת קלפי אנשים מכילה 30 קלפים. כל קלף מציג שתי דמויות או יותר ואינטראקציה כלשהי ביניהן.

מחיר לחפיסת קלפים 140 ש"ח, משלוח 15 ש"ח

המלצות

קלפים טיפוליים: אנשים

 הצבת אפשרויות בחירה מגוונות של דימויים חזותיים מאפשרת למתבונן לקיים דיאלוג פנימי וחיצוני. במפגש בין המטופל למטפל, מגדיל השימוש בקלפים את מרחב הדיאלוג המתקיים ביניהם ואת ארגז הכלים העומד לרשותם. בדרך זו משמשים הקלפים להעשרת השיח הפסיכותרפויטי וההתבוננות האבחונית כאחד.

החשיפה לדמויות שהמטופל אינו אחראי לצורתן וליצירתן, למצבן הפיזי- רגשי ולמיקומן בתמונת-היקום, מעניקה למטופל את האפשרות להתייחס באופן בלתי אמצעי למבנה נפשו, ולספר באופן לא פולשני את הנרטיב האישי שלו לעצמו ולמטפל, במידת החשיפה לה הוא מסוגל ובהלימה למידה בה הוא מבין את עצמו.

ערכת קלפי אנשים מציגה דמויות בסיטואציות שונות האחת ביחס לאחרת: דמויות הניצבות קרובות או רחוקות זו מזו, דמות אחת המחזיקה את האחרת, דמות המפנה מבט מהשנייה, דמות הנשענת על האחת ומתעלמת מהאחרת. הדמויות מגוונות וכמה מהן שבות ומופיעות במספר קלפים במצבים ובהרכבים שונים.

ניסיתי ליצור דמויות המקרינות חום, סמכותיות, איפוק, השתהות, קלילות וכבדות; יש צעירות, מבוגרות, מלאות ורזות; יש גברים, נשים וילדים ויש גם דמות של כלב. כל הדמויות מעורבות במערכות יחסים שונות הן כזוגות, הן כקבוצה והן כיחיד מול קבוצת דמויות.

 הקלפים מוספרו על מנת לאפשר למטופל ומטפל לעקוב ולתעד בנקל את ההתייחסות של המטופל לכל קלף. מספרי הקלפים נקבעו באופן שרירותי והם חסרי שם או כותרת, מאחר שהאבחנה והפרשנות שלהם הינן אינדיבידואליות. תמונת גבר העומד זקוף תראה לאחד כדמותו של אדם אסרטיבי ולאחר כדמותו של אדם אגרסיבי. אחד יקיים דיאלוג פנימי בעקבות צפייה ביחסים שהוא רואה בין הדמויות, ואחר יקיים דיאלוג פנימי בעקבות דימוי בודד מתוך מכלול הפרטים הקיימים בקלף.

אופן השימוש בקלפים:

אפשרויות השילוב של קלפי אנשים במהלך המפגש הטיפולי מגוונות:

  • ניתן למסור למטופל את ערכת הקלפים בשלמותה, להציע לו לבחור קלף שמושך את תשומת ליבו ולהזמינו לספר את סיפור הקלף.
  • ניתן לפרוס את הקלפים ולבקש מהמטופל התייחסות כוללת לערכה כולה.
  • ניתן להציע למטופל לנהל דיאלוג עם דמות אחת או עם מספר דמויות נבחרות. לעיתים יתאים למטופל לנהל דיאלוג בין דמויות מקלפים שונים.

אודות יצירת קלפי אנשים:

את הדמויות פיסלתי מחימר. מבין כל החומרים הניתנים למטופלים חימר נחשב לחומר הראשוני ביותר. הרי חימר מיוצר מאדמה, ו"כי עפר אתה ואל עפר תשוב". (בראשית ג', י"ט.)

תיאוריות רבות נכתבו אודות כוחו של החימר; על יכולתו ליצור חוויה רגרסיבית בעת השימוש בו בתהליך הטיפולי; על יכולתו ליצור אסוציאציה לצואה ולחילופין לאוכל; על תכונותיו הפלסטיות, המאפשרות ליצור ממנו כלים או פסלים; על האפשרות לשמר את התוצר ולחילופין למעוך אותו, לשנותו, ולמחזר את החימר שוב ושוב. מכאן שעבודה עם חימר מאפשרת ומעוררת תהליכים השלכתיים המזמנת גם אמונה בשינוי, בניה, תיקון, פרוק ועוד. (על שימוש בחומרים פלסטיים בטיפול ניתן לקרוא בספרי: 'לגעת בנפש' הוצאת 'פרדס' 2008).

גם לאלו שאינם מודעים לכוחו של החימר ברמה התיאורטית, ההתבוננות בחימר, כמו בכל חומר, יוצרת דו-שיח פנימי במפגש הויזואלי איתו, גם אם ברמה הלא-מודעת.

הדמויות צולמו מיד לאחר פיסולן, מבלי לתת להן שהות להתייבש ומבלי שעברו שריפה בתנור קרמיקה, מה שהיה הופך אותן לעמידות יותר. זאת מאחר ותמונת החימר הרטוב והפלסטי מאפשרת לצופה להתרשם מדמות אדם מחימר, מאדמה, במצבו הראשוני, דמות שהיא עדיין גמישה, שניתן תיאורטית לכופף, למעוך, "להשמין", "להרזות", "לכער" או "ליפות" אותה.

הדמויות מצולמות על רקע חלק, המנטרל סביבה בעלת השפעה וגירויים נוספים כמו יער, רחוב, בית, אזור חשוך או מואר. כך ניתן להתרכז בדמויות לגופן ובדינאמיקה ביניהן.

בחירת הקלפים לערכה זו נעשתה גם בעזרת הערות ממטופלים שלי. הם אלו שלעיתים אמרו לי איזה קלף "טוב" או לא. הופתעתי לעיתים מהתגובות המנוגדות שחלק מהקלפים עוררו. למשל קלף מספר 27 מציג דמות גבר יושב ואשה לצידו, היו שאמרו שהאיש לא נראה אדם נעים. אחר ייחס את ישיבת דמות הגבר למצב פנימי של מנוחה שאליו הוא משתוקק.

בכל מפגש אנושי, אנחנו מתרשמים באמצעות השפה הויזואלית המציגה עבורנו את צבע עורו, לבושו, ותנועות גופו של הזולת. כל אחד מאיתנו חווה אז תחושה, התרשמות ובמידה מסוימת דעה על הניצב מולו ובכך מגבש את תפישתו לגבי אותו אדם.

בערכת הקלפים יצרתי דמויות נטולות תווי פנים ברורים, ומיקמתי אותן בסיטואציות נטולות סיפורים מפורשים או דרמה גדולה מדי. כל הדמויות בקלפי אנשים הן בעלות פרופורציות ריאליסטיות וכולן לבושות. פרט לדמות אחת, אין התייחסות לצבע העור וכמו כן אין סצינות של אלימות מפורשת או ביטויי אהבה בולטים כמו חיבוק הדוק. כל זאת, מתוך התפיסה לפיה אין צורך להציג למטופל גירוי קיצוני או מפורש מדי, שעלול להשתלט על עולמו הפנימי, אלא להיפך: יש להציג לו דמויות וסצנות עמומות במידת מה, בבחינת גירוי שיאפשר לו להשליך עליו את עולמו, להביא את ההבנות שלו, את השקט או הדרמה שבחייו, ובמינון המתאים לו.

כשהמטופל מפסל או מצייר בעצמו דמות לא פרופורציונאלית, או יוצר דמות/דמויות הנתונות בסיטואציה קיצונית, ניתן לפסוק שיש לו צורך ומסוגלות ליצור זאת כמראה לעצמו ואולי גם לנו. במרבית המקרים, המנגנון הנפשי של היוצר (במקרה הנדון מדובר במטופל), מאפשר לו ליצור יצירה שהוא מסוגל להתמודד עם המפגש איתה. כלומר שהלא מודע יודע שהנפש "תעמוד בזה". לחילופין, ישנם מצבים בהם הלא מודע מעוניין ליצור במטופל רוגע ואז אולי יצור "רק" יצירה נטולת משמעות עמוקה.

לתפישתי כאשר אנו מציגים למטופל דמויות וסצנות שלא הוא יצר, עלינו להציג בפניו גירוי שאינו מכיל סיפור שלם. זאת, במטרה למנוע הצפה או וודאות מוגמרת וחד משמעית, ובמקומה לייצר מרחב פתוח להשלכות ולפירושים שמקורם בעולמו הפנימי שלו.

לעיתים לא הסיפור שמטופל מספר בעקבות התבוננות בקלף הוא השיח הפנימי המשמעותי ביותר עבורו ו\או עבור המטפל, אלא האופן בו הוא מספר ומשמעותו של אופן זה. למשל:

  • האם הוא מתאר עובדות או תחושות?
  • האם המטופל מספר על הדמויות הקונקרטיות שבקלף, או מנסח באופן מילולי את הסיפור של עצמו באמצעותן?
  • האם הוא מרחיב ומתאר את חוויותיו באופן עשיר ולאורך זמן, או מצהיר הצהרה ברמת כותרות בלבד?

לעיתים יהיה השיח באמצעות הקלפים פסקני, לעיתים מהוסס, לעיתים המטופל ייגש בבהירות והחלטיות, לעיתים ישתהה בחיפוש לא ממוקד בנוכחותם.

יהיו ש"יקפצו" מקלף לקלף, אחרים יתעמקו באחד.

כל התייחסות על מאפייניה, או העדר התייחסות, עשויים לעזור באבחנה ו/או בתהליך הטיפולי.

על יחסים בין אישיים וחלקי העצמי שלנו:

כל קלף מקלפי אנשים מכיל יותר מדמות אחת על מנת לבטא את חשיבותם ומשמעותם של הקשרים הבינאישיים בחיינו.

האדם נולד לחיות בקבוצה וכך הוא חי בפועל. לכן מתוארת בכל אחד מהקלפים סיטואציה הכוללת שני אנשים או יותר. הצורך האינסטינקטיבי הבסיסי שלנו הוא לחבור לאחר ובאמצעות הקשר ללמוד להכיר את עצמנו ולהתפתח, הן ברמה התפקודית והן ברמה הרגשית.

היכולת שלנו לבטא רגש מושרשת, יותר מכל, באופן ובמידה בה טפלו בנו בינקותנו. המפגש שלנו עם עולמנו הפנימי נשען, מושפע ומעוצב בדרך כלל על ידי החוויה הראשונית – היחסים המוקדמים שהיו לנו עם הדמויות המשמעותיות שבנוכחותן גדלנו.

באופן מודע ובמידה רבה גם באופן לא מודע, החוויה הסובייקטיבית שלנו לגבי מקומנו במשפחתנו, או בכל קבוצה משמעותית אחרת שאנו משתייכים אליה, משפיעה באופן ניכר על מבנה אישיותנו ועל תפיסת החיים שלנו.

עם זאת, למרות שקלפי אנשים מתארים יחסים בין שתי דמויות או יותר, יתכן שהנושא שיעסיק את המטופל אינו בהכרח יחסים, אלא האופן בו הוא חווה את עצמו בתוכם, כלומר בייצוגי העצמי המופנמים שלו.

בתהליך טיפולי אנו חוזרים לעיתים "לזירת הפשע", משחזרים, מבררים חוויה שחווינו בעבר ואת השפעתה עלינו כיום. בטיפול ננסה לעבד חוויות מעין אלה עד כמה שניתן, בשאיפה להשתחרר מקונפליקטים לא פתורים, ומאחר ובמקרים רבים נכחו בחוויותינו דמויות נוספות, או שדמויות משמעותיות נעדרו, קלפי אנשים על דמויותיהם בסיטואציות המשתנות, עשויים להוות מראה קונקרטית לסיפורים האישים. מנגד, ישנם מקרים בהם אנו מרגישים הרגשה מסוימת, למשל, שפגעו בנו בילדותינו המוקדמת, אך העדר הוכחה לתחושה עשוי להעיק עלינו ולקבע את המצב הנפשי בו אנו נתונים. תמונה על גבי קלף, עשויה לעיתים לספק הוכחה ויזואלית, נגישה לאותה תחושה אשר תקנה חווית תוקף לרגש, מה שיאפשר תחילתו של דיאלוג פנימי מארגן, מקל ומיטיב.

סוגיות ודרכי התערבות בעבודה עם הקלפים:

*נוכחות והיעדרות

מטופלת מסוימת בחרה קלף וטענה שהוא מתאר את משפחתה. רק לאחר זמן היא נוכחה לראות שאין בקלף דמות המייצגת אותה. מכאן ניתן לברר האם בחרה בקלף בו איננה מיוצגת מתוך רצון לביטול עצמי, או מתוך תחושה שהיא נעדרת נוכחות בפני עצמה או בעיני אחרים, או להבדיל, כי לא היה לה צורך לתאר לי את עצמה, משום שאותה אני כבר מכירה. כמובן שיתכנו סיבות נוספות לבחירה שלה ועל כך ניתן לתהות בהמשך.

מטופל עשוי לבחור קלף עם מספר דמויות, להתייחס לחלקן ולהתעלם מהאחרות כאילו אינן מופיעות בו. ההתעלמות יכולה להעיד על כך שברמה מודעת או לא מודעת נוכחותן לא עוררה בו חוויה משמעותית.  מנגד, יתכן שאינו יכול לשאת את הדמויות האלו שבקלף, משום שהן מייצגות עבורו חלקים באישיותו או דמויות מחייו שאינו יכול לשאת, אינו יכול להכיל, ולכן גם אינו יכול להתייחס אליהם.

חוויית חסר/העדר בנוגע לדמות מסוימת או לחלקי עצמי שלנו, מתוקף היותם נעדרים בפועל, או מתוך הצורך שלנו "למחוק" אותם, הנה חוויה משמעותית ביותר.

*יחסי גודל וכוח

מטופל, ילד, בחר מאחד הקלפים דמות בוגרת כמייצגת את עצמו. התרשמתי, שמדובר בילד שהוריו מתקשים להציב לו גבולות, ולכן הוא חווה את עצמו כשותף של הוריו בהחלטות ובמעשים ולא כאחד הילדים במשפחה. כתוצאה מכך מתפתחת בהשקפת עולמו הבנה מעוותת ומבולבלת בכל הקשור ליחסי כוח, גודל, אחריות, שליטה ומסוגלות, ומכאן עיוות בתפיסה של "מי מגן על מי". בחירת הדמות אפשרה לי לפתוח איתו דיון קונקרטי, מעודן, על גודלו הפיזי ביחס לגודלם של הוריו, כגישוש ראשוני בנושא.

*השפעת הסביבה על מבנה הנפש

מספר דמויות מופיעות באותה תנוחה ביותר מקלף אחד. ניתן להתייחס לדמות במקומה המשתנה בכל אחד ואחד מהקלפים. כלומר, ההשתנות הנוצרת בנו בעקבות שינוי הסביבה.

מטופלת העדיפה דמות מסוימת בקלף אחד בסיטואציה אחת, על פני אותה הדמות שהופיעה בקלף אחר בסיטואציה אחרת.

מטופלת אחרת חפשה דמות מסוימת בכל הקלפים, ובכל קלף שמצאה אותה כאילו למדה עליה דבר מה נוסף. לבסוף כשגילתה ש"יש לה בעל" לדבריה, הדמות נראתה לה פחות אטרקטיבית.

*הזדהות והעדר הזדהות

אחד המטופלים טען, לאחר שהתבונן בערכה כולה, שאינו מצליח להבין את הדמויות. לטענתו הן היו זרות לו. בחווייתי כמטפלת הוא שמר מהן מרחק, מה שמעלה את השאלה מהי הסיבה לכך, בהנחה שפרשנותי נכונה.

ילדים ולעיתים גם מבוגרים, מתקשים להפריד בין הדימוי שלפניהם לבין הדמות אותה הוא מייצג. כלומר, אם למשל ישנאו דמות בתמונה, שבחוויה שלהם מייצגת את אמא שלהם, הם ירגישו שהם פוגעים באימם האמיתית. מידה זו של הזדהות עם הדימוי שבקלף לדמות אמיתית גם היא עשויה להוות מוטיב לחקירת החוויה ומצבו של המטופל.

ילדים קטנים עשויים להפנות שאלות למטפל בשעה ששניהם מביטים בקלפים. למשל, ילד קטן ששאל אותי: "מה הם עושים?", "מה קרה לה?" שאלות אלה מאפשרות לפתח דיאלוג בין המטופל למטפל.

*הקלפים כמספקי מידע למטפל והדימוי (בקלף) המאפשר חשיפת תכנים אישיים של המטופל.

נערה יצרה ציורים מקושטים לאורך תקופת טיפול ממושכת וסיפרה מעט על חייה. היה לה חשוב להביא את הצד המאורגן, השפוי, היפה שבה, באמצעות הביטוי הפלסטי. על סיפורה האישי למדה המטפלת יותר מכל מהעובדת הסוציאלית. כשקיבלה הנערה לידיה את הקלפים, היא התמקדה בקלף אחד בו נראה גבר ודמות אישה לצידו ואמרה: "זה יהיה נהדר אם הוא יסתלק מהבית". אופן דיבור שכזה על אביה (בהמשך היא דיברה עליו באופן מפורש), לא בא לידי ביטוי עד כה. יתכן שהגיעה לפגישה בשלה לשתף ברגשותיה לגבי אביה והייתה מדברת עליו גם אלמלא התבוננה בקלפים, אך מנגד יתכן שללא הקלפים הייתה ממשיכה ליצור עבודות מקושטות (שגם הן היו תרפויטיות עבורה), ולא היתה מעלה את הקשיים שלה שהיא חווה בנוכחותו או בקשר עימו. מחשבה נוספת על הנושא: כשהנערה הכריזה שזה יהיה נהדר אם אביה יסתלק מהבית, היא פנתה לדמות שבקלף. הדמות שבקלף איננה אביה. יתכן שהייתה צריכה דמות סמלית שתייצג את אביה (עשויה מחימר ומצולמת, ולא אפשרות מאיימת כמו צילום של אביה, או אפשרות מאיימת עוד יותר, נוכחותו של אביה בחדר הטיפול השומע אותה אומרת זאת). רק לדימוי כזה, המייצג את אביה, יכלה לומר את שאמרה, ומשאמרה זאת, היה ניתן במידה מסוימת להתחיל ולפתוח במידת מה את הנושא מעבר למה שאמרה לדמות שבקלף.

ילד אחד ציין שדמות מסוימת באחד הקלפים מתנהגת "לא יפה" אל דמות אחרת. משניסיתי לברר איתו למה כוונתו, הילד השאיר את השיחה ברמה הקונקרטית ונשאר עם הדמויות שבקלפים. להבנתי, ילד זה הפקיד (העברה) אצל הדמות שבקלף ש"לא מתנהגת יפה" משהו מעולמו החווייתי. כאילו אמר: "זה לא שייך לי" "זה שם", ובכך גם שיתף אותי בתחושותיו וגם שמר את אותן דמויות "המתנהגות לא יפה" רחוקות מספיק, כדי להימנע מלגעת כעת בחוויה רגישה זו שלו. הייתה בדבריו התוודות (הדמות מתנהגת "לא יפה") ומידה מסוימת של הכחשה (זה לא שייך לו). תהיתי מי מתנהג "לא יפה" בחייו? כמו במרבית המקרים, דפוסים בין דוריים, הפעם של כוחנות וחולשה, עברו כחוט השני בקרב המשפחה הגרעינית והמורחבת שלו, מה שהתבטא לראשונה באופן מפורש על ידו בטיפול, במשפט ש"הוא (דמות בקלף) לא מתנהג יפה".

*העיתוי והתהליך המתאפשר באמצעות הקלפים

לעיתים מטופלים רואים באחת הדמויות (או בכמה מהן) דבר אחד ולאחר זמן מה הדמות נראית להם שונה, למשל – פחות מפחידה. או שבמבט ראשון ה"משפחה" לטענת המטופל בקלף מספר 22 נראתה מאושרת, אבל לאחר זמן הוא טען שהם "עושים את עצמם".

נשאלת השאלה, מה השינוי שחל במטופל או בתהליך הטיפולי, שגרם לו לחוות כעת באמצעות הקלף חוויה שונה מבעבר?

מטופלת אחרת החזיקה בחבילת הקלפים ורפרפה בהם. משנתקלה בקלף מספר 15 אמרה בחטף: "הוא זוועה" (היו אחרים שתיארו את הקלף כלא מאיים כלל). היא מיהרה להעבירו לתחתית החבילה והחלה לדבר על קלף אחר שעסק מבחינתה בחוויה שונה. מדובר באישה שעברה התעללות מינית בילדותה. הצהרתה החד משמעית שהקלף "זוועה" והמעבר שעשתה לדון בנושא אחר, הבהירו לי (המטפלת) שכעת לא ידון נושא "זוועתי" זה באופן ישיר במפגש.

*עבודה עם קלפים וחומרי יצירה נוספים

יתכן שלאחר התבוננות בקלפים, מטופל ירצה לצייר או לפסל דמות משלו. מטופלת אחת בחרה בקלף מסוים והצהירה שזו משפחה נחמדה. היא גזרה מירחונים תמונות שהיו שייכות לדעתה לאותה משפחה:  הבית בו משפחה זו גרה, תמונת נוף הנשקפת ממנו, חומרי רחצה וטיפוח בהם אם המשפחה משתמשת, שעונו של הגבר, ועוד. במקביל, פיתחה ובנתה בדמיונה תכונות ומאפיינים אודותיהם ושיתפה אותי בחוויה. כל אלו היו ביטוי למשפחה מוצלחת לטענתה, כזו שלהתרשמותי לא הייתה לה, ואולי למשפחה שקיוותה שתצליח ליצור יום אחד.

בניסיון לאבחן ולהבין את הדינאמיקה המשפחתית של אחד ממטופלי, הצגתי בפניו מספר קלפים, שעשויים לדמות משפחה. קלפים מס' 28 ,22 ,19 ,17 והזמנתי אותו להתייחס אליהם. בהמשך, הצעתי לו לצייר את משפחתו ודנו בהם בעודו מצייר אותם. הפער בין מה שאמר על משפחתו למה שביטא בציור עצמו, היה מעניין ומלמד עבורי. הקלפים היו "שער הכניסה" לעיסוק בחוויות הקשורות במשפחתו.

מטופלת אחרת תיארה את הקלף ה"חסר" בחבילה. ניתן לתהות מדוע אף אחד מהקלפים לא סיפק אותה. מנגד, ניתן לבחון על פי תיאור הקלף (החסר) מה יש בו וכיצד הוא מסביר אותה. מטופלת אחרת יצרה בחימר דמויות בהשראת הדמויות שבקלפים.

*הקלפים כמראה למטופל

מטופלת, אישה מבוגרת, התבוננה בכל הקלפים שהיו פרושים לפניה. בהנחייתי היא הרימה קלף, אמרה עליו משפט או שניים, החזירה אותו למקום והרימה קלף אחר. את המשפטים רשמתי. לאחר זמן התבוננו ברשימה והמטופלת אמרה בנימה של פליאה מסוימת: "תשמעי, זה סיפור חיי". ברשותה, כמובן, אביא כאן מספר משפטים שאמרה: "הוא לא ממש מתייחס אליה", "הם לא נראים לי ביחד", "היא בודדה", "היא לא נראית שיש לה 'סיי'". בדיעבד, המטופלת בחרה קלפים ש"דיברו אליה" ודרכם דיברה על עצמה. במהלך כמה פגישות אחר כך המטופלת ביקשה לחזור ולעבוד עם הקלפים, בהסבירה שזו הייתה "חוויה חזקה" עבורה. להתרשמותי, לחוויה שהתעוררה במהלך העבודה עם הקלפים הייתה במקרה זה השפעה תרפויטית רבה יותר מאשר לכל פרשנות שיכולה הייתה להינתן.

ניתן כמובן לעבוד עם קלפי אנשים בקבוצות. מבנה הקבוצה ושיטת העבודה של המנחה הם שינתבו את אופן השימוש בקלפים.

התבוננות בתמונות מפגישה אותנו עם עצמנו. לעיתים, התבוננות בדמויות אדם, הינה חוויה ישירה מכדי לקיים דיאלוג פנימי ומהווה מכשלה בטיפול. לכן ערכה זו לא תהיה מתאימה לכל אחד ובכל מצב.

יצרתי גם ערכת קלפים בשם 'העץ', בה כל הדימויים הם עצים. היא מאפשרת לדעתי עבודה מרוחקת יותר. מנגד, ישנם אנשים שדמויות העץ "לא מדברות אליהם". כמובן שכל דימוי וכל טכניקה מאפשרים שיח אחר לאנשים שונים: בקלפי "העץ", העצים והרקע סביבם הם צילומים מהטבע, בקלפי אנשים הדמויות הן דמויות מפוסלות מחימר  על רקע אחיד, בהיר וחלק.

ככלל, הקביעה מה מרוחק מאיתנו ומה קרוב, מה מעורר ומה משקיט, היא כמובן סובייקטיבית, ולא רק בהקשר לערכות קלפים. כמו בכל אמצעי יצירתי, יש יתרונות וחסרונות בעבודה עם קלפים. השאיפה היא שבכל מדיום, תמונה, דימוי, סימבול, חוויה ופרשנות יהיה הגיון פנימי מעשיר ומספק וסנכרון כלשהו בניהם עבור המטופל, אבל, במקרים רבים יש לאפשר לחוויה להישאר "תלויה באוויר" ולהסתפק בתחילתו של דיאלוג פנימי. לכן דף זה אודות הקלפים אינו מהווה תוכניות פעולה, אלא מבטא מחשבות ורשמים מעבודה בשטח עם הקלפים.

כולי תקווה שערכת קלפים זאת "תדבר" בדרכה אליכם ואל מטופליכם.

למרות שהערכה מכונה אנשים, השתרבב והשתלב בה גם כלב אחד, שביקש להישאר, אז הסכמתי.

ליאורה סוטו

מחיר לחפיסת קלפים 140 ש"ח, משלוח 15 ש"ח

ניתן לרכוש את הקלפים גם ב'מכללון', החנות במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב.




נגישות